פסק-דין בתיק ת"א 27159-04-10

א.         עובדות

1.         הנתבעת רשומה כבעלים בשלמות של המקרקעין הידועים כחלקה 60 בגוש 7781. המקרקעין הינם בשטח של 21,018 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

2.         הנתבעת נתאגדה כעיריה שפקודת העיריות (נוסח חדש) חל עליה (להלן: "העיריה" ו/או "הפקודה").

3.         ביום 18.2.86 חתמה הנתבעת, במעמדה הקודם כמועצה מקומית, כמחכירה על הסכם חכירה בו היא מחכירה לתובעת חלק מן המקרקעין אשר תוארו כמגרש בשטח 1 דונם (להלן: "הסכם החכירה"). ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר התובעת.

4.         בתמורה להסכמתה של הנתבעת להחכיר את המוחכר, כהגדרתו בהסכם החכירה, היה על התובעת לבנות על חשבונה בלבד בנין בשטח 245 מ"ר שישמש כמרכז תרבות ובו אולם לכינוסים (להלן: "המבנה").

5.         עפ"י הוראות סעיף 6 להסכם החכירה תקופת החכירה הבסיסית הינה ל-15 שנה. לתובעת ניתנה באותו סעיף זכות ברירה חד-צדדית להאריך תקופת החכירה ל-15 שנים נוספות.

6.         בהתאם להוראות סעיף 10 להסכם החכירה, נטלה הנתבעת על עצמה לקבל את אישורו של הממונה על המחוז במשרד הפנים להחכרת המוחכר.

7.         אין חולק כי ביום 28.3.02 חתמה התובעת, כמשכירה, על הסכם שכירות לשעה עם הנתבעת כשוכרת,לפיו הנתבעת שוכרת את המבנה שהקימה התובעת על המקרקעין (למעט 2 חדרים שנותרו לשמושה של התובעת), וזאת לתקופה המתחילה מיום 1.4.02 ומסתיימת ביום 31.3.03. לנתבעת ניתנה זכות ברירה חד צדדית להאריך את תקופת השכירות עפ"י חוזה השכירות לשנתיים נוספות בתנאי שתודיע לתובעת על רצונה לעשות כן לפחות 45 יום קודם תום תקופת השכירות הבסיסית (להלן: "חוזה השכירות").

8.         סעיף 4 (א) לחוזה השכירות קבע כי דמי השכירות לשנת השכירות הראשונית יעמדו על סך 12,000 ש"ח לשנה ואין חולק כי אלו שולמו.

9.         בכתב התביעה עותרת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לראשונה סך של 487,000 ש"ח בתורת דמי שימוש ראויים בגין שמוש שעשתה הנתבעת במבנה ב-7 שנים שקדמו להגשת התביעה.

ב.         הדיון

1.         התובעת טוענת כי:

א.         יש להכיר בה כחוכרת כדין במבנה וזאת מכח הוראות הסכם חכירה. האחרון אושר ע"י המוסמכים לכך עפ"י הדין.

ב.         הנתבעת מחזיקה במבנה מאז יום 1.4.03 שלא כדין ומכאן שהיא חבה בתשלום דמי שימוש ראויים.

ג.          יש לאמץ את קביעתו של השמאי אשר הרמן, ולחייב את הנתבעת לשלם לה מלוא סכום התביעה.

2.         הנתבעת טוענת כי:

א.         הסכם החכירה נעדר תוקף משפטי מחייב, שכן לא הוכח כי נחתם ע"י הגורמים המוסמכים בעיריה (מקודם המועצה המקומית), וכן לא הוכח כי הסכם החכירה אושר ע"י השר כמתחייב מהוראות סעיף 190 א' לצו המועצות המקומיות תשי"א-1950.

ב.         גם אם נאמר שהסכם החכירה עבר את המשוכות והוא אושר בזמנו ע"י הגורמים המוסמכים, אזי תקופת ההסכם הינה ל-15 שנה, שכן התובעת לא הוכיחה שהתקופה הוארכה ל-15 שנים נוספות.

ג.          על התובעת להוכיח כי הנתבעת עשתה שמוש במבנה, שמוש המחייב אותה בתשלום דמי שמוש ראויים.